בתקופה זו ישנה חשיבות עליונה לעסוק בגאולתה של ארץ ישראל, להחיות אותה ולגלות את השייכות הפנימית שלנו אליה.
פשוט הוא שבארץ ישראל עם ישראל חי ויחיה לנצח. ארץ ישראל נחשבת עבורנו כאם הבנים. היא הלב, בת העין והמקור שממנו עם ישראל שואב את כוחו ועצמתו. בגאולתה תלויה גאולתנו, וחלילה – בשעבודה שעבודנו. ככל שאנו מתאמצים עבורה למרות כל הקשיים, אנו מגלים שבאמת היא הארון הנושא את נושאיו – היא נושאת אותנו יותר משאנו נושאים אותה.
ועוד יותר פשוט, שמכיוון שארץ ישראל היא מקור הכוחות החומריים והרוחניים של עם ישראל, כל פגיעה בארץ ישראל או בחלקים ממנה, היא פגיעה ישירה בלב האומה, וכשהאומה נפגעת הרי שפגיעה זו ניכרת בכל נפש ונפש של ישראל.
אור ישראל
הקב"ה בחר בעם ישראל להיות אור לעולם. לטהר את העולם מטומאתו, להעלותו ממחשכיו, לחלצו מההפקרות של המציאות החמרית המזוהמת והשפלה. להעלות ולרומם את הכל ולגאול את הכל גאולת עולמים. לבנות עולם חדש השואף אל עומק הטוב ומואס ברע.
נתן הקב"ה לישראל את ארץ ישראל. בה ודרכה יוכל לפתח ולגלות את עומק נשמתו הטהורה והקדושה ולהאירה לעולם כולו.
תחיית עם ישראל בארץ ישראל, מעוררת את כל הכוחות הכנוסים בה, בתורתה, באמונתה, במידותיה ובכל כשרונותיה.
כל האורות שבקרבה של כנסת ישראל יוצאים בארץ ישראל מחביון הגניזה לאור החיים. "החוש הרוחני רואה אבוקת ישראל עולה, מארץ ישראל פורח הכל. אוצר גרעיני הנשמות של כל ישראל שמה הוא, מציון מכלל יופי". כל יחיד ויחיד שבישראל יש לו גרעינו בארץ ישראל…" .
"שאיפת ישראל לבנין האומה, לשיבת הארץ היא שאיפה של עומק הטוב החודר את כל היש בשורשו" .
מהכללים אל הפרטים
כשבאים לדון בכל סוגיה הקשורה לארץ ישראל, חובה עלינו לחזור וללמוד את הכללים עד שיהיו ברורים לנו מאוד, ורק אחר כך לעסוק בפרטי הדברים הנוגעים למעשה. אם יש טשטוש בהבנת הכללים אזי בהכרח נבוא לטעויות קשות, הן בצד הלאומי והן בצד הפרטי.
את הכללים מגלים לנו חכמי הרזים (כדוגמת האר"י הקדוש, הגאון מוילנא, הרב קוק וכו').
כדי להבין זאת, נביא את דברי הראי"ה קוק :
"ואם יבא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שם דבר לאמתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו…".
כלומר, אם נחפוץ ללמוד ולהעמיק במצוות התשובה ולא נדע ולא נשים אל לבנו את מהות התקופה הגדולה שאנו זוכים לחיות בה, ושחכמי התורה כינו אותה "קץ המגולה" שאור גדול של גאולה זורח בה על ישראל, הרי שבהכרח נבוא לכלל טעויות הרות אסון בהבנת הדרכת התורה לאומה בכללה ולפרט בעת הזאת.
זה היה שורש הטעות שהמיטה אסונות גדולים על עם ישראל באלף השנים האחרונות, מאז מסעי הצלב ועד השואה האיומה.
מושג התשובה על פי דברת הקץ המגולה ואור הישועה המאיר, מתעלה ממושג של תשובה פרטית (שהיה שייך לתקופת הגלות) למושג של תשובה כללית (ששייך לזמן של גאולה), שמהותה היא השיבה לארץ ישראל בתכונה לאומית, וזאת בשל עצם שייכותנו לארץ ישראל ורצוננו העז להחיות אותה.
ועל פי השלמת התשובה הכללית, תתעלה התשובה הפרטית גם היא ממושגים של קטנות המתוארים כיראת העונש (ששימשו בגלות), למושגים של גדלות המתוארים כיראת הרוממות (ששייכים לתכונתה של ארץ ישראל).
המושג "קץ המגולה" המופיע בתלמוד, מלמד על התקופה בה אנו חיים. "קץ המגולה" הוא פירוש ל"אור הישועה הזרוחה" . הדגש כאן שהקב"ה גואל את ישראל בגלוי, בא ללמד שרצונו יתברך שאנו ניגאל את ארץ ישראל בראש מורם; בגלוי ולא בהיחבא; בגדלות השמה אל לבה את חיי הנצח של עם ישראל, את קדושתה העצמית והענקית של נחלת ה' הקרויה "גאון יעקב" ; בעמידה המזכירה את עמידתם וגבורתם הלאומית של החשמונאים בזמן הבית השני, ואת עמידתו האיתנה של מרדכי היהודי לקראת סוף גלות פרס. לא בתככים. לא בסחר מכר. לא בפחדים ובקטנות מוחין השמה לב רק לרשרושי ההווה החולפים.
כפי שנאמר לעיל, הכלל הגדול הוא שארץ ישראל היא הלב של עם ישראל. ולא רק של עם ישראל אלא גם של הקב"ה. "והיו עיני וליבי שם כל הימים" . עיניו ולבו של הקב"ה נמצאות בארץ ישראל!
ואם הכלל הוא כל כך קדוש ונשגב, אז ההתעסקות בפרטי מצוות ירושת הארץ וישובה צריכה לבוא מתוך הבנת הכלל ומתוך חרדת קודש.
כשהרב קוק זצ"ל בתחילת ספרו "אורות" מסביר מה זו ארץ ישראל, הוא קודם מסביר מה היא לא. גדולתה של ארץ ישראל מצריך קודם לשלול מה היא לא. היא לא ככל הארצות. היא לא אמצעי, לא לעניינים גשמיים ולא לעניינים רוחניים . היא אפילו לא אמצעי לקיים את המצוות התלויות בה. אמנם כל אלא שייכים לעניינה של ארץ ישראל, אבל לא כך צריך להתייחס אליה.
אז מה היא ארץ ישראל? היא ישות אחת עִם עַם ישראל! ישנה שייכות פנימית של עם ישראל לארץ ישראל !
כשיודעים זאת בידיעה ברורה, אז כאשר מציעים לשאת ולתת על חלקים מארץ ישראל, אנו כופרים בכל המהלך. לא עולים על העגלה הזאת. לא שייכים להתנהלות הזאת .
חייבים לעמוד על כבודה של ארץ ישראל ולא להיות שותפים אפילו במחשבה על עזיבת חבלי הארץ. גם לא תמורת עולם ומלואו!

הרגשת הבדידות
אכן, כשהולכים על פי ההבנה הזאת, אנו מגלים מיד שאנו מעטים העומדים מול רבים. אנו מרגישים בודדים. כשרואים את הרבים העומדים מול האמת הזאת של ארץ ישראל מרגישים מיד תחושה של חוסר אונים. ברגעים אלו עלולה להתגבר השאלה: 'מי אמר שאני צודק?' עלול להיווצר מצב של ספק באמת הפנימית לפיה בארץ ישראל לא נוגעים לרעה.
נשאלת השאלה: איך נוכל להתגבר?
האמונה בארץ ישראל מנצחת
התשובה לכך היא שכבר למעלה מ-200 שנים מאז עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, מתקדמת גאולתה של ארץ ישראל על ידי מעטים העומדים מול דעתם של הרבים. אותם מעטים חקקו על לבם את ערכה המיוחד של ארץ ישראל ומשמעותה העצומה לחיי עם ישראל.
לשם כך, דרושה אמת פנימית. אמונה בארץ ישראל . אמונה בקב"ה שהוא זה שמביא אותנו אל הארץ. אמונה שהאמת תמיד ניצחה ותמיד תנצח.
אמונה כזאת מעלה אותנו מעל הבלבולים השטחיים. מעל הריאליות המעשית כשזו מופיעה בקטנות אמונה. אנו מבינים שיש נצח שהוא מעל הרגעי והארעי.
כל הוד החיים מאיר באור גדול מתוך עומק הנצח. ככה זה בכל דבר, וודאי פי כמה בעניינה של ארץ ישראל.
אם חסרה לנו ההבנה היסודית הזאת, שאנו חייבים להתייחס לארץ ישראל כאל ראשונה שבראשונים לכל דבר שבקדושה , אז חלילה נוצר מצב שבו ארץ ישראל נפגעת פעם אחר פעם. אמנם, בכל פעם אנו יודעים לתרץ כל מיני תירוצים שטחיים כדי להשקיט את מצפוננו, אבל בלבנו פנימה אנו יודעים שלא נהגנו נכון ושוב הפנינו עורף לארצנו הקדושה.
דברים אלה מסבירים את פסיקתו של הרב חרל"פ בנוגע לתכנית החלוקה, שבה עם ישראל עמד לזכות במדינה משלו, רק שהיה צריך לחתום על כך שמדינת ישראל תתקיים לא על כל שטחה של ארץ ישראל :
"על דבר השאלה העומדת על הפרק בקשר עם הדו"ח של הועדה המלכותית, אם שרי (מותר) לוותר על חלק מארץ ישראל. הנה הדבר פשוט וברור דחלילה לישראל לוותר, דכל ויתור על מה שהוא קדוש בקדושת ארץ ישראל חלק גדול או חלק קטן הוא מבחינת לא הודה בארצו, ואין שום הבדל בין אם לא הודה בכל הארץ ללא הודה בחלק מן הארץ… ואין ספק כי אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בין לאומי שמשמעו יהיה ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רוה… " (עיין שם כל המאמר).
מכאן נלמד, שאי אפשר לוותר על שום חלק מארץ ישראל גם אם בתמורה לכך נקבל מדינה יהודית!
הגיע הזמן לומר את האמת על ערכה המיוחד של ארץ ישראל. לחדש ולהעצים את הקשר שלנו אליה. כל יהודי צריך להרגיש אחריות אישית לארץ ישראל. העמקת הקשר יחזיר את החוסן של עם ישראל, יזקוף את קומתו ויביא ברכה לכל שאר הנושאים.
אנו חייבים לתת את לבנו לגאול את אדמת ארץ ישראל כולה . כל גיא והר, כל מקום שאליו טרם שבו יהודים. עלינו ללכת בגדולות ולא להסתפק במועט בכל הקשור לגאולת הארץ.
רק כך יפסקו הגזירות, ותוסר החרב המונפת על ההתיישבות ביהודה ושומרון.
יהי רצון שנזכה לקיים את דברי הראי"ה קוק :
"מצווה לטעום בפה מלא מתענוג מתיקות זיו הקדושה הרעננה של ארץ ישראל.
למען תשבעו וינקתם משוד תנחומיה, למען תמצו והתענגתם מזיו כבודה.
וצריכים להודיע לכל העולם כולו, לעלובי הגלות האפלה,
כי הצינור של החיים המלאים שפע אור ונעימות קדושה של ארץ חמדתו החל להיפתח,
הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו.
ארץ נעימה דורשת היא את בניה, פושטת היא את זרועותיה אליהם באהבה,
על כל פשעים היא מכסה באהבתה.
שובו שובו, בנים גולים, בנים נדחים, לחיק אמכם, שובו וזכרו אל-חיים מחוללכם,
זכרו נעימות מתיקות עוז אהבתו, אשר בבית אמנו וחדר הורתנו, הנה הוא מייחל לגלותה לנו.
ואם ראשית הגילוי רק קווי אור דקים אנו רואים,
במהרה תפרוץ האורה, מלא רוחב ארצנו עמנו אל".