חז"ל מלמדים אותנו[1] שכל פורענות שבאה לעולם, לא באה אלא בשביל ישראל:
אמר רבי אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, שנאמר[2]: "הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב", וכתיב: "אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר".
כלומר: חייבים להעמיק ולדעת מה מבקש הקדוש ברוך הוא מישראל. ודווקא מישראל, ולא מאומות העולם. רק אחרי שנדע זאת, אפשר יהיה להבין את נושא המגפה גם בצד העולמי שלה.
אך לפני כן נקדים הקדמה בעניין נושא הגורלות בתורה.
את נושא הגורל אנו מוצאים בכמה מקומות בתורה ובנביאים:
א. גורלות בחלוקת ארץ ישראל לשבטים – כל שבט קיבל את חלקו בארץ ישראל על פי הגורל: "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ… עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט"[3]. וכן נאמר עוד[4]: "כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה", ומבאר רש"י: "על שם שנתחלקה בגורל נקראת חלוקה, לשון נפילה".
ב. גורלות בבית המקדש – בכל יום ויום היו מגרילים גורלות בבית המקדש כדי לחלק את העבודות בין הכהנים, כפי שנאמר במסכת תמיד[5]: "אמר להם הממונה: בואו והפיסו [והגרילו]: מי שוחט, מי זורק [את הדם], מי מדשן מזבח הפנימי [מוריד את האפר מעל מזבח הקטורת], מי מדשן את המנורה".
ג. גורל ביום הכיפורים – ביום הכיפורים בעבודת שני השעירים, הוטל גורל כדי לקבוע איזה מהם לה' ואיזה לעזאזל, שנאמר[6]: "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל".
ד. גורל בלכידת עכן – יהושע בן נון הטיל גורל וכך נלכד עכן: "וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד עָכָן"[7]. רבותינו מלמדים שיהושע ביקש מעכן שלא יכפור בגורל שכן עתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל – "התחיל [עכן] להוציא לעז על הגורל, אמר לו [עכן ליהושע]: בגורל אתה בא עלי, אתה ואלעזר הכהן גדולי הדור אתם, הטל הגורל על שניכם ויפול על האחד! אמר לו [יהושע לעכן]: שים נא כבוד, בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שבו עתידה הארץ ליחלק!"
ה. גורלו של יונתן – כאשר שאול המלך שאל את הקדוש ברוך הוא האם לרדת ולרדוף אחרי הפלישתים כל הלילה, לא ענה לו הקדוש ברוך הוא ביום ההוא. אז הבין שאול שמישהו נהג לא כשורה, והחליט לברר את סיבת הדבר על ידי גורל[8]:
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל גֹּשׁוּ הֲלֹם כֹּל פִּנּוֹת הָעָם וּדְעוּ וּרְאוּ בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם… וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד [להפיל גורל בין כולכם ובינינו (רש"י)] וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים [תן גורל אמת] וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ [נקיים מן הגורל], וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן [בגורל]".
אם כן, ברור שעניין הטלת הגורל, כאשר התורה מצווה על כך, הוא עמוק ופנימי. הטלת הגורל מלמדת שיש מצבים שההכרעה בהם שייכת רק לקדוש ברוך הוא, ללא נגיעה של אדם. כך היה בחלוקת הארץ, שהיא נחלת ה', שנחלקה על פי הגורל ועל פי האורים והתומים.
על חשיבות הגורל מובא בשער החצר[9]: "סוד הגורל הוא סוד גדול בחכמה נפלאה, ובימי שבעים זקנים לא היו משתמשים בו אלא יחידים ולא גילוהו לכל ישראל, והיו משתמשים בגורל זה במקום אורים ותומים".
ובשפת אמת בעניין חלוקת ארץ ישראל לשבטים על ידי הגורל, נאמר: "שכמו שנכנסו למטה לארץ ישראל כך נתדבקו בשורש ארץ ישראל למעלה כל אחד במקומו, ולזה היו הגורלות שהראו משמיים לכל אחד חלק המיוחד לו והיה מתנה למעלה ולמטה, וכן מבקשים שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו, פירוש: חלק השורש שלמעלה".
על פי הנאמר לעיל, גורל הגר"א (הנקרא כך משום שהוא מיוחס לגאון מוילנא) הוא שריד לכל עניין הגורלות המובא בתורה, ולכן הוא משמעותי כל כך. ידוע ומפורסם שעד היום, כאשר מתעוררת שאלה הנוגעת לכלל ישראל, משתמשים בגורל הגר"א כדי לפתור שאלות לאומיות בעם ישראל.
בשנת תש"י נעשה שימוש בגורל הגר"א על מנת לזהות שנים עשר מחללי שיירת הל"ה. הגורל נעשה בידי רבי אריה לוין, בהוראתו של רבה של ירושלים הרב צבי פסח פרנק, שסבר שיש הצדקה לכך.
במהלך השנים נעשו במצבים קשים שימושים נוספים בגורל הגר"א כדי לדעת את הדרך הנכונה בעיני ה', כאשר לא נמצא פתרון אחר.
לפני כחצי שנה, בזמן הגל הראשון של מגפת הקורונה, נתבקש הרב בנימין אלישיב למצוא על ידי גורל הגר"א את הסיבה למגפת הקורונה (למרות שאפשר היה לקבוע בנושא זה שארץ ישראל היא הנושא, גם ללא הטלת הגורל).
הפסוק שעלה בגורל זה איננו משאיר ספק לגבי הסיבה להתפרצות המגפה:
"רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם"[10].
רבותי. ארץ ישראל היא הנושא! מעבר להשתדלות המדעית בנושא, צריך לשים לב לטעם הרוחני.
מגפת הקורונה החלה בזמן שארצות הברית וישראל פרסמו את התוכנית המדינית הכוללת הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון. אותם מנהיגים שכינו את התוכנית המדינית "עסקת המאה", הם גם אלו שכינו את מגפת הקורונה "מגפת המאה". ואין זה מקרה!
ככל שישראל מתקדמת בעסקת המאה (שההסכם עם איחוד האמירויות הוא חלק ממנה), כך גם ממשיכה המגפה להשתולל מבלי אפשרות לרסן אותה. לצערנו, אנחנו נמצאים היום בגל שני וקשה מאוד של מגפת הקורונה בכל העולם.
חשוב לשים לב שבהסכם עם האמירויות (שהגיע יחד עם הגל השני של המגפה), נאמר שם שהמדינות מתחייבות "לפעול יחד להגשמה של פתרון במשא ומתן לסכסוך הישראלי-פלסטיני העונה על הצרכים והשאיפות הלגיטימיות של שני העמים, ולקידום שלום כולל…"
הכול מבינים מה משמעות צמד המילים "שני העמים" לגבי המשך חלוקת ארץ ישראל. חטא הארץ שעדיין לא תוקן מזמן המרגלים.
עוד נתון קשה בעניין ארץ ישראל הוא ההקפאה הקשה והאיסור להרחיב את ההתיישבות ולבנות יישובים חדשים בכל המרחבים.
הקפאת ההתיישבות היא אבי אבות הטומאה. זה קורה כבר למעלה מעשור. בכל מקום שאין התיישבות יהודית, ישנה השתלטות ערבית על המרחבים. בכל שנה נתפס עוד אחוז אחד (60,000 דונם) מכלל השטח בידי ערבים, וכל זה מתרחש לנגד עינינו.
כך מזהירה התורה[11]: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ".
ומלמד אור החיים הקדוש: "וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ" – פירוש: לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר: קומו צאו ממנו".
העובדה שלא מוקמים יישובים חדשים במרחבי הארץ נותנת את האפשרות להשתלטות הערבית במרחבים, והשתלטות זו היא הזרז לכל התוכניות המדיניות שבסיסן הוא מסירת עוד ועוד חלקים משטחי ארץ ישראל לידי הגויים.
זו המשמעות של הפסוק שעלה על ידי גורל הגר"א. ללמד שלא רק שאסור בתכלית האיסור למסור חלקים לידי הגויים, אלא אנו מצווים להרחיב את גבולה של ארץ ישראל ולרשת אותה – "בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ", על פי הגבולות שנשבע הקדוש ברוך הוא לאבותינו, מנהר פרת ועד נחל מצרים ומן הים ועד המדבר: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם".
עם ישראל חוזר לארצו אחרי אלפיים שנות גלות. המשימה העיקרית בעת הזאת היא גאולת ארץ ישראל. ככל שנתקדם במשימה לאומית זו, כך גם נתקדם בשאר התחומים הלאומיים במדינת ישראל. ובוודאי שמגפת הקורונה תעלם כלא הייתה, כפי שעולה באופן ברור מגורל הגר"א.
[1] יבמות סג.
[2] צפניה ג, ו – ז.
[3] במדבר כו, נה – נו.
[4] במדבר לד, ב. ועיין כל זה בבבא בתרא קכב עמ' א.
[5] פרק ג.
[6] ויקרא טז, ח.
[7] יהושע ז, יח.
[8] שמואל א, יד.
[9] סימן קפג.
[10] דברים א, ח.
[11] במדבר לג, נה.
